כנסים באזור גוש דן

גוש דן האזור המאוכלס ביותר במדינת ישראל לא רק מציעה אזורי תעסוקה, אזורי מחייה פארקים ושפע של הזדמנויות למקומיים ותיירים אלא גם מתחמי ענק השרועים על גבי דונמים גדולים ונותנים שרות של אירוח כנסים לאומיים ובין לאומיים. כך למשל גני התערוכה שזהו המקום המרכזי בו ניתן לקיים כנסים גדולים במקביל. כל אזור נקרא ביתן, ניתן להגיע עם רכבים ממש לתוך המתחם, ישנן חניות מקורות והינו צמוד לתחנת רכבת האוניברסיטה, מה שמקנה לו יתרון אסטרטגי בכל קנה מידה. במיוחד בעיר כמו תל אביב הידועה לשמצה בכבישים צרים ופקוקים ללא חנייה או חנייה יקרה מאוד.

חברות רבות בארץ ובעולם בוחרות דווקא את גני התערוכה. ישנן חברות הפקה בקנה מידה עולמי שמכירות את המתחם ויכולות לספק שירותים כגון:הגברה, תאורה, אבטחה, נקיון, סדרנות, קייטרינג ועוד. למעשה כל ביתן מגיע "עירום" ללא שום ציוד, כך שחברות ההפקה יוכלו להתאים את האירוע לפי צרכיהם. הרי לא בכל אירוע צריך רמקולי ענק, מסכי פלזמה עצומים ועוד. ולכן בעלי המקום רואים את זה כהשקעה שאינה משתלמת.

הכנס האחרון ששהיתי בו היה של בני ברוך קבלה לעם. כנס ענק בכל קנה מידה. כ10,000 איש הגיעו במצטבר. שפע של אוכל, שתייה מכל הבא ליד ובעיקר תוכן ואנשים איכותיים. מה שהפליא אותי עוד יותר אלו הגיוון של האנשים שהגיעו מכל קצוות תבל: סין, יפן, רוסיה, טורקיה, ארה"ב,דרום אמריקה, אפריקה, אוסטרליה ועוד. מקבץ אנשים אלו ריגש אותי והחזיר אותי לבית ילודתי בבאר שבע שם גדלנו בעדות מעורבות: אשכנזים, אתיופים, מרוקאים ועוד. בתור ילד כלל לא הרגשתי שיש ביננו הבדל. כולם יכלו לשחק בכדורגל, לסוע על אופניים ולגלוש על סקייטבורד. ולכן הפערים שקיימים כיום בין המגזרים נראים לי בלתי נתפסים.

לכן מה שתפס אותי בכנס העולמי של קבלה לעם, היה שלא היו מחיצות בין האנשים, הכל היה זורם נעים ולבבי. אנשים חייכו זה לזה והאווירה היתה בלתי ניתנת לתיאור. הם כנראה יודעים מה הם עושים ולא פלא שבחרו במתחם הכנסים של גני התערוכה. החבר'ה האלה יודעים להרים כנסים. כל מי שרוצה לדעת איך להרים כנסים יכול להתקשר אליהם.